יעל ארד נולדה בתל-אביב בשנת 1967.
יעל ארד היא הספורטאית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית. יעל נחשבת לאחת הספורטאיות הבולטות ביותר בישראל.
יעל ארד החלה להתאמן בג'ודו בגיל 8 בעקבות אחיה יובל (אבא שלי). בצעירותה התאמנה יעל עם בנים בני גילה בגלל מחסור ביריבות אימון, וגם אז התאמנה יעל עם המאמן שלה. כשהייתה יעל בת 9 היא זכתה במקום שני באליפות ישראל בג'ודו. כשהייתה יעל בת 15 התחילה יעל לאמן אחרים בג'ודו.
בשנת 1989 זכתה יעל בפעם הראשונה במדליית ארד באליפות אירופה. זו הייתה הזכייה שהציבה את יעל בעמדת זינוק טובה לקראת המשחקים האולימפים בברצלונה שהיו מתוכננים להתקיים 3 שנים מאוחר יותר. בשנים אלו הרבתה יעל להתאמן ביפן.
בשנת כשיעל זכתה יעל באליפות העולם ובאותה שנה זכתה יעל גם במדליית זהב בתחרות היוקרתית "טורניר פריז". זכיות אלה יצרו סביבה ציפיות גבוהות והעמידו אותה כמועמדת בולטת לקראת האולימפיאדה.
ביולי 1992 השתתפה יעל באולימפיאדת ברצלונה והתחרתה בקבוצת המשקל של עד 61 ק"ג. יעל נצחה בקרב העלייה לגמר את המתחרה הגרמנייה, אייקוף. בקרב הגמר, נגד הג'ודאית הצרפתייה, קתרין פלורי, הסתיים ללא ניקוד והניצחון הוענק על ידי השופטים לצרפתייה ויעל זכתה במדליית כסף. זו הייתה הזכייה הראשונה אי פעם של ספורטאי ישראלי במדליה אולימפית. הישגה של יעל הביא לסיומה תקופה של 40 שנים בהן לא זכתה ישראל במדליה אולימפית, מאז החלה להשתתף במשחקים האולימפיים בהלסינקי (1952).
למחרת הזכייה בירך אותה ראש הממשלה יצחק רבין (ז"ל) במילים: "עם ישראל מודה לך."
בשנת 1993 הוכתרה יעל כאלופת אירופה ובאותה שנה זכתה גם במדליית כסף באליפות העולם שהתקיימה ביפן. בקיץ אותה שנה הדליקה יעל את לפיד המכבייה ה- 14 בטקס הפתיחה שהתקיים באצטדיון רמת-גן.
ב- 1996 דורגה יעל במקום החמישי באולימפיאדת אטלנטה לאחר שהפסידה בקרב האחרון על מדליית הארד. בסך הכול זכתה יעל ב- 24 מדליות בתחרויות בינלאומיות, מתוכן 7 מדליות זהב.
בשיחה שקיימתי עם יעל היא אמרה:
"בגיל 16 הצבתי לעצמי מטרה – להיות מהג'ודאיסטיות הטובות בעולם. ההצלחה הייתה בשבילי הגשמת חלום אחרי המון שנים של עבודה קשה. המדליה שלי פרצה מחסום פסיכולוגי של הספורט הישראלי אחרי 40 שנות השתתפות באולימפיאדה. אי אפשר להצליח בגדול אם לא מסמנים מטרות וחולמים על הצלחה."
בנוסף גם ראיינתי אותה-
1. איך הרגשת לעשות היסטוריה ולהפוך לזוכה הראשונה במדליה אולימפית בישראל?
"מאז שאני ילדה אני מאוד רוצה לעשות את זה ואחרי שזכיתי הייתה הרגשת סיפוק אדירה לי ולמדינה שלי. אחרי 10 שנות עבודה זה נתן לי הרבה מאוד ביטחון. ההרגשה הייתה בשמים.ברגע שזכיתי היתה הרגשה נפלאה. היה מאוד כיףלעשות היסטוריהוגאווה גדולה להסתכל על הקהל ועל הדגל. זו תחושה מאוד מאוד חזקהץ"
2.לפני תחילת האולימפידה האמנת שתיזכי?
כן, אני האמנתי. כשהגתי לאולימפיאדה הייתי מקום שלישי בעולם, אני באתי כפייבוריטית." בעיתון ספורט האמריקאי הופעתי כמועמדת למדליה. באתי עם תחושה שמגיע לי לזכותץ הלכתי על הכי טוב. ניסיתי ללכת על המקום הראשון, בסוף יצא שני, אבל מאוד שמחתי.".
3.האם הרגשת אכזבה מסוימת לזכות במקום השני?
"הרגשתי אכזבה נורא גדולה רציתי מאוד לזכות, בסוף היה תיקו. אבל, עם השנים הרגשתי שזה היה הישג מאוד גדול לזכות גם במקום השני."
4.איך הרגשתאחרי זכייה ישראלית שנייה, עם המדליה של אורן סמדג'ה?
"כמובן ששמחתי. הזכייה שלי פרצה מחסומים פסיכולוגיים מסוימים. למרות שאורן לא היה מועמ דלמדליה, הוא עשה את זה ומאוד שמחתי."
5.מה הרגשת כאשר עמדת על פודיום המנצחים?
"הרגשתי גאווה. עד היום אני זוכרת את זה. אמנם זה היה קצת אכזבה ליהיות שני ליד ראשון, כי אני רציתי להקדיש את המדליה להרוגי מינכן. ליפני התחרות נפגשתי עם המשפחות והכרתי אותם ואחרי התחרות אני הקדשתי את המדליה למשפחות הנפגעות."
6.איך את חושבת שהזכייה שלך השפיעה על ספורטאים אחרים באולימפיאדות הבאות?
"אני חושבת שזה פרץ מין מחסום פסיכולוגי. זכיתי אחרי 40 שנה שאנו משתתפים ולא זוכים. הייתה תחושה שאנו הישראלים טובים בדברים אחרים ולא בספורטץ לדעתי, זה פרץ אתכל המחסומים בציבור, וגם לספורטאים באולימפיאדות הבאות, הרגשתי שזו תהיה אכזבה גדולה לחזור ללא מדליה."
7.מה התגובות שקיבלת מהציבור הרחב, מהחברים ומהמשפחה?
"המשפחה והחברים תמכו מאוד ומאוד מאוד שמחו. זו היתה הגשמת חלום. אנשים הרגישו כאילו זו זכייה אישית שלהם, וזה היה אושר מאוד גדול לכולם. עבור הציבור הפכתי לכוכבת הוליוודית. קיבלתי 1000 מכתבי מעריצים תודה והערצהבהתחלהלא יכולתי לצאת לרחוב.היתה המון התקלהות סביבי. זה ירד במשך השנים, אבל אנשים עדיין מזהים אותי ברחוב עד היום."
יעל ארד היא הספורטאית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית. יעל נחשבת לאחת הספורטאיות הבולטות ביותר בישראל.
יעל ארד החלה להתאמן בג'ודו בגיל 8 בעקבות אחיה יובל (אבא שלי). בצעירותה התאמנה יעל עם בנים בני גילה בגלל מחסור ביריבות אימון, וגם אז התאמנה יעל עם המאמן שלה. כשהייתה יעל בת 9 היא זכתה במקום שני באליפות ישראל בג'ודו. כשהייתה יעל בת 15 התחילה יעל לאמן אחרים בג'ודו.
בשנת 1989 זכתה יעל בפעם הראשונה במדליית ארד באליפות אירופה. זו הייתה הזכייה שהציבה את יעל בעמדת זינוק טובה לקראת המשחקים האולימפים בברצלונה שהיו מתוכננים להתקיים 3 שנים מאוחר יותר. בשנים אלו הרבתה יעל להתאמן ביפן.
בשנת כשיעל זכתה יעל באליפות העולם ובאותה שנה זכתה יעל גם במדליית זהב בתחרות היוקרתית "טורניר פריז". זכיות אלה יצרו סביבה ציפיות גבוהות והעמידו אותה כמועמדת בולטת לקראת האולימפיאדה.
ביולי 1992 השתתפה יעל באולימפיאדת ברצלונה והתחרתה בקבוצת המשקל של עד 61 ק"ג. יעל נצחה בקרב העלייה לגמר את המתחרה הגרמנייה, אייקוף. בקרב הגמר, נגד הג'ודאית הצרפתייה, קתרין פלורי, הסתיים ללא ניקוד והניצחון הוענק על ידי השופטים לצרפתייה ויעל זכתה במדליית כסף. זו הייתה הזכייה הראשונה אי פעם של ספורטאי ישראלי במדליה אולימפית. הישגה של יעל הביא לסיומה תקופה של 40 שנים בהן לא זכתה ישראל במדליה אולימפית, מאז החלה להשתתף במשחקים האולימפיים בהלסינקי (1952).
למחרת הזכייה בירך אותה ראש הממשלה יצחק רבין (ז"ל) במילים: "עם ישראל מודה לך."
בשנת 1993 הוכתרה יעל כאלופת אירופה ובאותה שנה זכתה גם במדליית כסף באליפות העולם שהתקיימה ביפן. בקיץ אותה שנה הדליקה יעל את לפיד המכבייה ה- 14 בטקס הפתיחה שהתקיים באצטדיון רמת-גן.
ב- 1996 דורגה יעל במקום החמישי באולימפיאדת אטלנטה לאחר שהפסידה בקרב האחרון על מדליית הארד. בסך הכול זכתה יעל ב- 24 מדליות בתחרויות בינלאומיות, מתוכן 7 מדליות זהב.
בשיחה שקיימתי עם יעל היא אמרה:
"בגיל 16 הצבתי לעצמי מטרה – להיות מהג'ודאיסטיות הטובות בעולם. ההצלחה הייתה בשבילי הגשמת חלום אחרי המון שנים של עבודה קשה. המדליה שלי פרצה מחסום פסיכולוגי של הספורט הישראלי אחרי 40 שנות השתתפות באולימפיאדה. אי אפשר להצליח בגדול אם לא מסמנים מטרות וחולמים על הצלחה."
בנוסף גם ראיינתי אותה-
1. איך הרגשת לעשות היסטוריה ולהפוך לזוכה הראשונה במדליה אולימפית בישראל?
"מאז שאני ילדה אני מאוד רוצה לעשות את זה ואחרי שזכיתי הייתה הרגשת סיפוק אדירה לי ולמדינה שלי. אחרי 10 שנות עבודה זה נתן לי הרבה מאוד ביטחון. ההרגשה הייתה בשמים.ברגע שזכיתי היתה הרגשה נפלאה. היה מאוד כיףלעשות היסטוריהוגאווה גדולה להסתכל על הקהל ועל הדגל. זו תחושה מאוד מאוד חזקהץ"
2.לפני תחילת האולימפידה האמנת שתיזכי?
כן, אני האמנתי. כשהגתי לאולימפיאדה הייתי מקום שלישי בעולם, אני באתי כפייבוריטית." בעיתון ספורט האמריקאי הופעתי כמועמדת למדליה. באתי עם תחושה שמגיע לי לזכותץ הלכתי על הכי טוב. ניסיתי ללכת על המקום הראשון, בסוף יצא שני, אבל מאוד שמחתי.".
3.האם הרגשת אכזבה מסוימת לזכות במקום השני?
"הרגשתי אכזבה נורא גדולה רציתי מאוד לזכות, בסוף היה תיקו. אבל, עם השנים הרגשתי שזה היה הישג מאוד גדול לזכות גם במקום השני."
4.איך הרגשתאחרי זכייה ישראלית שנייה, עם המדליה של אורן סמדג'ה?
"כמובן ששמחתי. הזכייה שלי פרצה מחסומים פסיכולוגיים מסוימים. למרות שאורן לא היה מועמ דלמדליה, הוא עשה את זה ומאוד שמחתי."
5.מה הרגשת כאשר עמדת על פודיום המנצחים?
"הרגשתי גאווה. עד היום אני זוכרת את זה. אמנם זה היה קצת אכזבה ליהיות שני ליד ראשון, כי אני רציתי להקדיש את המדליה להרוגי מינכן. ליפני התחרות נפגשתי עם המשפחות והכרתי אותם ואחרי התחרות אני הקדשתי את המדליה למשפחות הנפגעות."
6.איך את חושבת שהזכייה שלך השפיעה על ספורטאים אחרים באולימפיאדות הבאות?
"אני חושבת שזה פרץ מין מחסום פסיכולוגי. זכיתי אחרי 40 שנה שאנו משתתפים ולא זוכים. הייתה תחושה שאנו הישראלים טובים בדברים אחרים ולא בספורטץ לדעתי, זה פרץ אתכל המחסומים בציבור, וגם לספורטאים באולימפיאדות הבאות, הרגשתי שזו תהיה אכזבה גדולה לחזור ללא מדליה."
7.מה התגובות שקיבלת מהציבור הרחב, מהחברים ומהמשפחה?
"המשפחה והחברים תמכו מאוד ומאוד מאוד שמחו. זו היתה הגשמת חלום. אנשים הרגישו כאילו זו זכייה אישית שלהם, וזה היה אושר מאוד גדול לכולם. עבור הציבור הפכתי לכוכבת הוליוודית. קיבלתי 1000 מכתבי מעריצים תודה והערצהבהתחלהלא יכולתי לצאת לרחוב.היתה המון התקלהות סביבי. זה ירד במשך השנים, אבל אנשים עדיין מזהים אותי ברחוב עד היום."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה